דבר הרַבָּה

 
אור לי"ב כסלו תשפ"א 27.11.2020
 
דרשה לפרשת ויצא/ הרבה דקלה דרוקמן-שרצר
איך להיפרד- דרשת פרידה מהקהילה
קהילת מגן אברהם
 
פרשת השבוע היא פרשת "ויצא". כמה סמלי שזו הפרשה בה אני יוצאת מהתפקיד שלי כרבת הקהילה, שבה נפרדות דרכנו.
 
בפרשה מתוארות שתי פרידות גדולות, ננסה להבין אותן טוב יותר ולראות מה אפשר ללמוד מהן על פרידה ועל איך נפרדים.
 
הפרשה מתחילה במילים "וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה" (בראשית, כח, י). שש מילים שמתארות דרמה גדולה.
כדי להבין אותה ניזכר רגע בתקציר הפרקים הקודמים. יעקב רימה את אחיו, את עשו, וגנב ממנו את ברכת הבכורה, ועשו איים לרצוח אותו. בתגובה רבקה אמו מדרבנת אותו לברוח, ואביו יצחק משלח אותו לפדם ארם לקחת לו אישה מבנות לבן. רק שיתרחק מהבית.
הפרידה הזו היא מהירה, כפויה, בריחה מאיומי אחיו, יציאה חפוזה לדרך לא נודעת.
למעשה זו הפעם הראשונה שיעקב יוצא מהבית לדרך עצמאית. וזה לא מהלך פשוט ליעקב. אנחנו יודעים שיעקב מתואר כ-"אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים" (בראשית, כה, כז). חלק מהפרשנים מבינים מכך שיעקב היה רועה צאן, אך רבים אחרים מבינים מהמילים הללו כי יעקב היה איש מחשבה, ידען, פילוסוף, עוסק בלימוד ובתורה. במילים של היום היינו אולי מכנים אותו "ילד של בית", "ילד של אמא". והילד הזה מוצא את עצמו בפעם הראשונה לבד. פעם ראשונה מחוץ לבית, פעם ראשונה ברשות עצמו.
תחשבו על זה בהקבלה לעולם של היום. מגיע הרגע בו הילדים עוזבים את הבית- למכינה, לצבא, לטיול ארוך, לגור לבד. כמה אנחנו רוצים לרפד להם את היציאה הזו מהקן. והיום עוד יש טלפונים, ותקשורת, והם יודעים שהם תמיד יכולים לחזור והבית נשאר גם שלהם. כמה שונה המצב אצל יעקב, שבורח ומשאיר הכל מאחוריו, שעומד לפני הלא נודע.
מה הוא מרגיש ברגע הזה? כאב, בדידות, געגוע, פחד, חרטה אולי? בלילה הראשון שלו לבד, אי שם באמצע הדרך, עם אבן בתור כרית במקום הכרית הרכה של הבית,
הוא חולם חלום על סולם ובו מלאכים עולים ויורדים. הרבה משמעויות יכולות להיות לחלום הזה, אולי ההבנה שבחיים יש ירידות ועליות, וגם אם כרגע הדברים מרגישים בצניחה חופשית הוא עוד יגיע לגבהים, ויפול שוב ויגדל שוב. אלוהים נגלה אליו ומבטיח לו שישמור עליו, שיחזיר אותו בסוף דרכו הביתה- "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת" (בראשית, כח, טו). יעקב מקבל את המסר החיוני שהוא לא באמת לבד. הוא מתעורר אחרת, מחוזק, מעודד ומלא הודיה, שמובילה מיד לעשייה- הוא בונה מזבח לאלוהים כהוקרת תודה.
 
זו לא הפרידה היחידה של יעקב בפרשה שלנו. עשרים שנים אחרי הרגע הזה בו יצא לדרך כילד מפוחד יעקב נמצא במקום אחר. הוא עכשיו אדם בוגר עם נסיון חיים. יש לו נשים, שפחות, ילדים ורכוש. אחרי הרבה שנים כרועה צאן של עדרי לבן הוא מרגיש שהגיע הזמן להמשיך לדרך עצמאית. הוא מדבר על כך עם לבן, אבל בפועל היציאה לדרך לא מתקדמת.
בסוף מה שמדרבן אותו לצאת לדרך הזו הוא שוב גורם חיצוני ופחד, ולצידם של אלו מופיעה שוב הבטחה- "וַיַּרְא יַעֲקֹב אֶת פְּנֵי לָבָן וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ עִמּוֹ כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם. וַיֹּאמֶר ה' אֶל יַעֲקֹב שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ" (בראשית, לא, ב-ג). מוזר, נראה כאילו כלום לא השתנה מהפרידה הקודמת. למרות שיעקב הוא כבר אדם אחר, במקום אחר בחיים, הוא עדיין מונע מתוך פחד, באותו אופן שהפחד מאחיו עשו הניע אותו אז. שוב הוא צריך דירבון חיצוני, אז של הוריו והפעם של אלוהים כדי להעז ולצאת. ואחרי כל כך הרבה שנים אצל לבן הוא בוחר לעזוב באותה דרך- לברוח. בלי להיפרד, בלי לומר שלום, בלי סגירה, בלי מה שאנחנו מכנים "קלוז'ר". פשוט לארוז יום אחד את הכל ולהעלם.
ואנחנו יודעים שפרידה באותם ימים משמעותה הייתה שאולי הם לא יתראו יותר לעולם.
 
לבן מגלה זאת אחרי שלושה ימים ודולק אחרי יעקב בכעס. לבן, נאמר בעדינות, הוא לא האיש הכי ישר והגון. הוא רימה את יעקב כשהבטיח לו את רחל ואחרי שבע שנים של עבודה נתן לו את לאה, הוא העביד את יעקב ללא שכר ראוי. אבל אותו לבן מלמד אותנו משהו חשוב על פרידות- "וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב מֶה עָשִׂיתָ וַתִּגְנֹב אֶת לְבָבִי וַתְּנַהֵג אֶת בְּנֹתַי כִּשְׁבֻיוֹת חָרֶב. לָמָּה נַחְבֵּאתָ לִבְרֹחַ וַתִּגְנֹב אֹתִי וְלֹא הִגַּדְתָּ לִּי וָאֲשַׁלֵּחֲךָ בְּשִׂמְחָה וּבְשִׁרִים בְּתֹף וּבְכִנּוֹר. וְלֹא נְטַשְׁתַּנִי לְנַשֵּׁק לְבָנַי וְלִבְנֹתָי עַתָּה הִסְכַּלְתָּ עֲשׂוֹ" (בראשית, לא, כו-כח).
אנחנו יודעים שלבן לא הופתע מהפרידה, יעקב דיבר איתו על רצונו לעזוב, והם כבר סיכמו על שכר. אבל הוא כועס על כך שיעקב "גנב את לבו"- איזה ביטוי מדהים. כשיעקב ברח כך הוא גזל מלבן את האפשרות להיפרד ממנו ומבנותיו ומהנכדים, לנשק ולחבק אותם אחד אחד.
לבן מלמד את יעקב ואותנו משהו חשוב- הפרידה משמעותית לשני הצדדים. היא צורך הכרחי לנשמה. כמה חשוב לאפשר אותה, לתת הזדמנות לחבק ולנשק, לתת צידה לדרך- חומרית ורוחנית, לומר מילים אחרונות לכל אחד ואחת שעוזבים, שיישארו איתם וילוו אותם בהמשך דרכם.
 
רגעים של פרידה הם רגעים של קושי. לא משנה מה הנסיבות, ואם טובות יותר או פחות, פרידה מטבעה מעלה בנו שלל רגשות ותחושות- הרבה פעמים עצב וכאב, ואפילו איזשהו פחד. לפעמים יותר קל לברוח, להימנע מקושי הפרידה. לחסוך אותה. כמו שעשה או ניסה לעשות יעקב.
 
אך ללבן הייתה הצעה אחרת- לחגוג את הפרידה. או במילותיו שלו- "וָאֲשַׁלֵּחֲךָ בְּשִׂמְחָה וּבְשִׁרִים בְּתֹף וּבְכִנּוֹר". אני בספק גדול אם אכן כך היה עושה, אבל יש איזו אמת רוחנית גדולה במילים הללו- הרי ככל שהפרידה קשה יותר, זה מעיד על כך שאנחנו נפרדים ממשהו שהיה בעל משמעות, שהיה טוב. והכאב הטבעי והחשש מהחוסר מעיד על משהו שהיה שלם, ומלא ומרומם ונפלא.
אז יחד עם מתן מקום לעצב ולשלל הרגשות שהפרידה מעלה, אפשר וכדאי גם לחגוג את מה שהיה, מה שזכינו לו, ולשמוח בזה.
 
ולזכור גם שפרידה היא סוף של משהו אחד אבל היא גם התחלה של משהו אחר. היא פותחת שער לאפשרויות חדשות שאולי לא דמיינו. משאירה מקום לדברים חדשים שיכולים לבוא, להיכנס, לקרות.
 
ואלו הדברים שאני לוקחת מהפרשה לפרידה שלנו היום. לצערי אי אפשר בימינו לחבק ולנשק. ואפילו אירוע הפרידה מחר בערב יהיה בזום, ולא פנים אל פנים כפי שהיינו רוצים. אבל צידה רוחנית לדרך תמיד אפשר לתת ואפשר לקבל, להיפרד במילים, בלי לברוח מהרגשות הקשים שעולים באופן טבעי. לתת גם להם מקום. ולשמוח ולהודות על כל מה שהיה, על הזכות הגדולה. ולזכור שחלק מהכאבים הם כאבי גדילה, שלמרות הפחד מהלא נודע, מדרכים חדשות, הן מאפשרות הזדמנויות והתחדשות וגילוי.
 
הפרידה הזו מורכבת לי. ולקח לי זמן למצוא מילים. הרבה יותר קל לדבר על יעקב או על לבן.
ובכל זאת הכנתי כמה מילים אישיות לאירוע פרידה מחר, וברכה לקהילה, לדרך החדשה שנפתחת.
ומחר בבוקר, בעקבות מה שלבן מלמד אותנו, אעשה קלוז'ר בשיעור מיוחד שיחזור לנקודת ההתחלה וידבר על קהילה והמשמעות שלה- אותו נושא שבחרתי לפתוח איתו את המפגש הראשון שלי כרבה של הקהילה. וזו תהיה גם צידה רוחנית לדרך.       
 
שבת שלום!


 

הצטרפו לרשימת התפוצה של קהילת מגן אברהם:




קהילת מגן אברהם,מרגנית 20 , עומר, מיקוד: 84965, טל. 08-6460424, דוא"ל:  info@magenav.org

לייבסיטי - בניית אתרים